פסק-דין בתיק ע"ע 228-08

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (עב"ל 010494/05; השופטת חנה טרכטינגוט ונציגת הציבור גב' יוכבד הוכמן שוורץ), אשר קיבל את תביעת המערערת לפדיון חופשה ודמי הבראה ודחה את יתר תביעותיה.

2.         הרקע העובדתי כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי הוא זה :

א.        המערערת עבדה עבור המשיבות החל מיום 15/8/2002 בתפקיד מפתחת ערכות יצירה.

ב.         המשיבה 1 היא חברה פרטית העוסקת ביצור מכירה שווק והפצה של מוצרים ליצור.

                  המשיבות 3-2 עוסקות ביצור ומכירת צעצועים.

ג.         המערערת קיבלה את תלושי השכר מהמשיבה 1.

ד.         המערערת ביצעה את עבודתה מביתה והמוצרים אותה פיתחה נשאו את שמה של המשיבה 3.

ה.        ביום 2/11/2004, דהיינו מעל שנתיים מיום תחילת העבודה, נחתם בין המערערת למשיבה 1 הסכם העסקה (להלן:" הסכם ההעסקה", או " ההסכם") .

            על פי סעיף 3 להסכם ההעסקה יחולו תנאיו מתחילת עבודתה של המערערת במשיבה 1,כלומר מיום 15.8.2002.

       המערערת טוענת, כי נאלצה לחתום על ההסכם, אך מודה  כי לא היה בו משום שינוי תנאי העבודה, למעט בעניין הזכאות לחופשה.

       ואלה תנאי העבודה על פי ההסכם:

               " 1.    דפנה התקבלה לעבודה כמעצבת.  משרתה היא חלקית ועבודתה מתבצעת מביתה.

                         התשלום לפי דיווח שעות עבודה, המוגש מדי חודש.

2.    תנאי עבודתה של דפנה יהיו כלהלן:

2.1      שכר של 40.81 ש"ח לכל שעת עבודה.

           מאחר ואין לדיקולור שליטה על שעות העבודה בפועל, מוסכמים כי דפנה לא תעבוד ביום המנוחה השבועית ובימי חג ולא תבצע שעות נוספות.

                  השכר כולל דמי הבראה, נסיעות לאשדוד ופיצוי עבור      ימי חג.